בוקר טוב אהובות, חזרתי. כל פעם שאני טסה או נוסעת לחופשה, זאת הזדמנות בשבילי לעשות זום-אאוט וריפלקציה על הכל: איך אני עוברת בין מוד עבודה למוד חופשה? כמה אני מאפשרת לעצמי לשחרר ולסמוך? והפעם, היה כאן עוד אלמנט ששינה את כל התמונה: נסעתי לבד. סדרת תמונות מהמסע, בנושא: חלונות. במשך שנים נסעתי לבד - לעבודה, לחברים, היתה תקופה שטיסות עלו גרושים והיינו קופצות לאילת וממשיכות ללונדון ב-20 דולר... אף פעם לא עפתי על זה אבל כשאת רווקה, אין לך ברירה כל כך. בכל מקרה, הפעם השארתי את אוהד ב

איך נובמבר עובר לכן בינתיים? אצלי מעניין - מצד אחד, הפיד שלי מוצף ב"בלאק פריידיי", "סייבר מאנדיי" וכל הטירוף הזה של לקנות-לקנות-לקנות. מצד שני, מי שמכירה אותי יודעת שמעולם לא הייתי מה"קונות בסיילים". אף פעם לא היה לי את הקטע הזה של שופינג בשביל הכיף, אני קונה כשאני צריכה משהו, מתי שאני רוצה, ולא כי מישהו החליט שעכשיו זה הזמן. עד לפני כמה שנים, כשהייתי עמוק בעולמות האופנה והלייפסטייל, נובמבר היה החודש שבו הייתי אמורה לדחוף מבצעים. אבל הרגשתי שזה לא מתיישב לי בבטן. לא יכולתי למ

ביום שישי האחרון פגשתי את יהוטל, המורה שלי ליוגה ומי שתמיד מצליחה להזכיר לי מה קורה מתחת לפני השטח של החיים. נפגשנו לפתוח מכתב שכתבנו לעצמנו לפני שנה. מכתב שהנחתי באיזושהי מגירה בראש ופשוט… שכחתי ממנו. לא עבדתי לפיו, לא סימנתי וי על סעיפים, לא בדקתי מה התקדם. כתבתי, סגרתי, המשכתי הלאה. גם יהוטל הייתה בטוחה שהמכתב שלה “לא התממש”. היא אפילו דאגה שנצטרך להתמודד עם אכזבה. ובכל זאת, קרה הדבר הכי פשוט והכי מרגש: כמעט כל מה שכתבנו שם - קרה. אולי לא בצורה שדמיינו, אולי לא בזמנים שתכנ